עו"ד מסחרי – אסטרטגיה משפטית מול טענות שווא של גניבת סודות מסחריים

1. היעדר חשיפה לסודות מסחריים

הוכחנו כי במהלך העסקתה, הלקוחה מעולם לא נחשפה לנוסחאות ייחודיות, אסטרטגיות פיתוח, או כל מידע שיכול להיחשב "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק.

• היא לא חתמה על הסכם סודיות.
• כל המידע שעמד לרשותה היה פומבי: תוויות מוצרים, אתרי אינטרנט, מסרים פרסומיים.
• תפקידה הוגדר כמכירות טלפוניות ללקוחות מזדמנים – ולא כלל גישה לידע טכנולוגי או עסקי פנימי.

2. הפרכת טענת "מאגר הלקוחות"

הצד השני טען שהלקוחה העתיקה מאגר לקוחות. ניתחנו והראינו כי:

• לא ניתנה לה מעולם גישה לרשימות לקוחות.
• החברה עצמה פרסמה מודעות אינטרנטיות, והלקוחות הם לקוחות מזדמנים ש"השאירו לידים".
• בלידים כאלה אין ערך לאחר ימים ספורים – בוודאי לא לאחר שבועות.
• רוב הלקוחות היו חד-פעמיים (95%+) ולא רשימה קבועה.

3. שימוש בנתוני ביצועי מכירות – עובדות במקום סיסמאות

באמצעות דוחות המכירות הראינו כי הלקוחה:

• שיפרה את ביצועיה מחודש לחודש, בניגוד לטענות החברה כאילו שבכוונה פגעה בחברה.
• הובילה באחוזי סגירה מול כל נציגי המכירות האחרים.
• החזיקה בממוצע עסקאות גבוה יותר מכל עמיתה.

במילים אחרות: דווקא תקופת עבודתה מוכיחה נאמנות ומקצועיות, לא חוסר נאמנות.

4. השוואת מוצרים – אין דמיון, אין עילה

הצגנו השוואה מלאה בין הרכיבים של מוצרי החברה לבין אלו שהלקוחה פיתחה בעצמה בהמשך. התוצאה:

• רכיב משותף אחד בלבד שקיים בעשרות מוצרים בשוק.
• שמות מסחריים שונים לחלוטין.
• עיצוב, צבעים, מיתוג ואריזות שונים לגמרי.

המסקנה: לא רק שאין "גניבת עין", אלא שהסיכוי להטעיית צרכן הוא אפסי.

5. בחינה חוזית – חוזה אחיד ותנאים מקפחים

נוסף על כך, בחנו את הסכם העבודה עליו הוחתמה הלקוחה. נמצא כי מדובר ב"חוזה אחיד" עם תנאים מקפחים:

• הלקוחה לא יכלה להשפיע על תנאיו.
• סעיפי הגבלת עיסוק בלתי סבירים.
• לפי חוק החוזים האחידים – סעיפים כאלה דינם בטלות.